רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ ואח' נ' בן דוד-אוחיון ואח'

פסק דין

1.התיק שבפניי נפתח ביום 1/7/12 בדרך של המרצת פתיחה. הסעד העיקרי אשר התבקש במסגרתה הינו אכיפת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15/12/11 (להלן: "ההסכם"). זה המקום לציין שהמשיב מס' 2, גם באמצעות המשיבים 1 ו-3, הינו זכיין של המבקשות ומפעיל שתי חנויות בקניון מחלה בירושלים. בתמצית נטען בהמרצת הפתיחה שנכון למועד הגשתה חייבים המשיבים או מי מהם למבקשות סכום של 5,554,809 ₪; שעקב חוב זה גובש ההסכם; שבהסכם נכללה הוראה מפורשת המתירה למבקשות לתפוס את החזקה בשתי החנויות, היה ויפר המשיב את הוראות ההסכם. לטענת המבקשות, המשיב אכן הפר את הוראות ההסכם ולפיכך בקשו מבית המשפט להורות על אכיפתו, בין היתר ע"י מתן צו עשה המתיר להן לתפוס את החזקה בחנויות.

2.בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה הגישו המבקשות בקשה לצו עשה זמני המתיר את תפיסת החזקה בחנויות. בקשה זו הועברו לטיפולו של כב' השופט צימרמן. לאחר שהתקיימו דיונים במסגרת הצו הזמני, הוגשו בקשות , הונחה חוות דעת של רואה חשבון בנוגע לחוב העדכני לכאורה – ניתנה ביום 10/8/12 החלטה המורה על מינוי כונס נכסים זמני לחנויות.

3.המשיבים לא השלימו עם ההחלטה והגישו בר"ע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב; בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הוחזר התיק לבית משפט זה לצורך השלמת נימוקים למתן ההחלטה בדבר מינוי כונס הנכסים; ביום 10/4/13 ניתנה החלטת כב' השופט צימרמן הדוחה את הבקשה למינוי כונס זמני. יש לציין כי בד בבד הגישו המבקשות תביעה כספית בבית המשפט המחוזי כנגד המשיבים (ת"א 14442-03-13, להלן: "התיק במחוזי"), במסגרתו ביקשו המשיבים לקבל סעדים זמניים. ביום 8/5/13 התקיים דיון בבקשה למתן צו זמני בתיק במחוזי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות, והכל כפי שפורט בפרוטוקול הדיון שם. בין היתר הוסכם בין הצדדים שהמבקשות יתפסו את החזקה בחנויות באופן מידי. הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה וסיימו את הדיון בצו הזמני. התביעה הכספית במחוזי עדיין תלויה ועומדת (להלן: "ההחלטה במחוזי").

4.ההחלטה במחוזי הובאה לעיוני, במסגרת בקשה להשבת ערבויות אשר הוגשה על ידי המבקשות. הבקשה להשבת הערבויות הועברה לטיפולו של כב' השופט צימרמן (ועדיין נמצאת בטיפולו), אך בהזדמנות זו בקשתי את התייחסות הצדדים לגבי המשך ניהול התיק העיקרי הקבוע בפניי. בעקבות החלטתי זו הגישו המבקשות את עמדתן לפיה יש לתת פסק דין לטובת המבקשות בהמרצת הפתיחה שבפניי, שכן לדידן החלטת המחוזי משמעה למעשה קבלת התביעה. המשיבים מצידם טענו שאין בהחלטת המחוזי, המהווה החלטת בינים, כדי להוות פסק דין בתביעה שבפניי. לדידם, יש להורות על מחיקת המרצת הפתיחה אגב חיוב בהוצאות. בעניין זה טענו המשיבים שמלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה בדרך של המרצת פתיחה, ובנוסף ולחלופין שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה, כיוון שהסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי (לאור סכומה). המשיבים ציינו כי הגשת המרצת הפתיחה הסבה להם הוצאות מרובות (מעל 300,000 ₪), את פסיקתן דרשו בתגובתם. המבקשות הגישו תשובה לתגובה, טענו כי דווקא המשיבים הם אלו שניהלו הליכי סרק, והראיה תפיסת החזקה בחנויות ע"י המבקשות, ופירטו את הוצאותיהם הם – מעל 800,000 ₪.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, סבורני כי דין המרצת הפתיחה להימחק ללא צו להוצאות. איני מקבלת את טענת המבקשות לפיה יש לתת בהמרצת הפתיחה פסק דין לטובת המבקשות. איני מכירה פרוצדורה שבדין לפיה ניתן לתת פסק דין ללא שמיעת ראיות, מקום בו הוגש כתב הגנה (במקרה שלפנינו כתב תשובה להמרצת הפתיחה), אלא בהסכמת הצדדים. במקרה הנדון המשיבים אינם מסכימים לראות בהחלטת המחוזי כהסדר כלשהו לצורך תיק זה, ולפיכך איני יכולה לאמץ את החלטת המחוזי כפסק דין. מעבר לכך ובמאמר מוסגר אציין כי בהמרצת הפתיחה התבקש סעד לאכיפת ההסכם; החלטת המחוזי אינה מקבלת במלואה סעד זה. אמנם ישנה הסכמה נקודתית לעניין מסירת החזקה בחנויות, אולם על פניו ברור שאין חפיפה מלאה בין שתי התביעות.

6.משדחיתי את בקשת המבקשות, יש לבחון האם לאמץ את בקשת המשיבים, דהיינו מחיקת התביעה אגב חיוב בהוצאות. נראה שאין חולק לעובדה שמהמרצת הפתיחה שבפניי לא נשאר דבר – החזקה בחנויות נמסרה, והתביעה הכספית מתבררת בבית המשפט המוסמך לכך, הוא בית המשפט המחוזי. לכן, אין כל טעם להורות על המשך ניהולה ויש להורות על מחיקתה.

7.לעניין ההוצאות – אמנם, ספק בעייני אם היה מקום להגיש תביעה זו בדרך של המרצת פתיחה; ספק בעייני אם היה מקום להגישה לבית משפט השלום. הסתייגויות אלו הובעו על ידי עוד במסגרת קדם המשפט (היחיד) שהתנהל בפניי, ראו פרוטוקול הדיון מיום 19/12/12. עוד אציין כי טענות הסף של המשיבים (חוסר סמכות; תניי בוררות; אי התאמה להליך של המרצת פתיחה) טרם נדונו והוכרעו. כל אלו פועלים, לכאורה, לטובת פסיקת הוצאות למשיבים.

8.מאידך – לא ניתן להתעלם מההתפתחויות שחלו בתיק; מהצווים שניתנו על ידי בתי המשפט השונים; מהחלטת המחוזי, מכוחה עברה החזקה בחנויות לידי המבקשות, כפי שהתבקש על ידם מלכתחילה במסגרת צו העשה הזמני הראשוני שהוגש. כל אלה פועלים, לכאורה, כנגד פסיקת הוצאות לטובת המשיבים ואולי אף לפסיקת הוצאות לטובת המבקשות.

9.למסגרת שיקוליי אוסיף את העובדה שלמעשה בתיק העיקרי לא הייתה כלל פעילות, למעט הגשת כתב התשובה ודיון קדם משפט אחד, במהלכו סוכם שיש להמתין ולבחון מהו גורל הצו הזמני שניתן. עיקר התיק נוהל על ידי כב' השופט צימרמן, במסגרת הדיון בצו הזמני. יש לזכור שבתיק זה הופקדו ערבויות, ותלויה ועומדת בקשת המבקשות להשיב את אותן ערבויות. כמו כן, התביעה במחוזי ממשיכה להתברר ומוקדם לדעת מי מהצדדים יצא עם ידו על העליונה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת המרצת הפתיחה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: